נפילת סוכר, או בשפה המקצועית “היפוגליקמיה” הינו מצב של ירידה חדה ברמת הסוכר בדם.
(היפו = “תת”, גליק = גלוקוז, המיה = מהמילה היוונית “המוס” שפירושה דם)
הסימנים הקליניים של היפוגליקמיה: חיוורון, רעד, דפיקות לב, הזעה, טשטוש בראיה.
בקרב סוכרתיים מדובר במצב שבו רמת סוכר הדם נמוכה (פחות מ־60 מ”ג/ד”ל). המצב הזה נוצר כתוצאה מעודף אינסולין, או בגלל פעילות מאומצת יתרה, או בשל מחסור במזון (או ליתר דיוק בפחמימות – מתפרק לאט) לעומת כמות האינסולין שבדם.
ללא טיפול מיידי (צריכת גלוקוז דרך הפה או דרך הוריד), הסימנים יכולים להפוך למסוכנים יותר, כגון: קושי בחשיבה, בלבול, שינויי התנהגות ומצבי רוח קיצוניים.
במקרים קשים וללא טיפול מתאים, יכולה היפוגליקמיה להוביל לפרכוסים ולאובדן הכרה.
סימני ההיפוגליקמיה:
– זיעה קרה
– חולשה/ סחרחורות
– אדישות
– בלבול
– ירידה במצב ההכרה
הטיפול היעיל ביותר בהיפוגליקמיה הוא אכילת סוכר ברגע הופעת התסמינים וזיהוי שלהם.
20-15 גר’ של גלוקוז יביא לעליית רמת הסוכר בדם חזרה לכיוון התקין. כמות זו של סוכר מצויה
ב-4-3 כפיות סוכר, בחצי כוס מיץ טבעי, ¾ כוס קולה, 2 כפות צימוקים.