מזרק אפיפן משמש לטיפול חירום באלרגיות חמורות ומסכנות חיים (אנפילקסיס) כגון אלרגיה לבוטנים, דבורים ועוד. ניתן להשתמש במזרק להזרקה עצמית על ידי המטופל וכמו כן מגישי עזרה ראשונה יוכלו להזריק למטופל את המזרק האישי שלו.
המזרק מכיל אדרנלין (קיימים מספר מינונים שונים לילדים ומבוגרים) כאשר מטרתו המרכזית היא מניעת חסימת קנה הנשימה וכיווץ כלי הם שכן אלו הסכנות המיידיות שמסכנת את חיי המטופל.
כיום המודעות לנושא עלתה משמעותית וכן בינואר 2019 נכנס לתוקפו “חוק החזקת תכשיר אפינפרין במוסדות חינוך”.
הירשמו לאחד מקורסי העזרה ראשונה של נקר מדיק ותוכלו לתרגל שימוש במזרק אפיפן לבצע החייאה באופן מלא הכולל תרגול על בובות מקצועיות ועוד. במידה וכבר ביצעתם את הקורס בעבר ניתן להירשם לרענון עזרה ראשונה באחת השלוחות שלנו ואף לתאם מדריך שיגיע עד אליכם.
כיצד נדע מתי להשתמש במזרק אפיפן- סימנים של אלרגיה חריפה:
- סיפור מקרה – כאשר ידועה רגישות של אותו אדם ויש חשד להיחשפות לגורם (לדוגמה עקיצת דבורה)
- קשיי נשימה
- דופק מהיר וחלש
- סחרחורות
- בחילות
- צפצופים בנשימה
- ירידה במצב הכרה
אופן השימוש:
טרם השימוש חשוב לוודא שהתקשרתם למד”א במספר 101 שכן מצב זה מסכן חיים.
שלב א: שחרור הפקק
פתח את המכסה העליון של המזרק (הצד בכתום כלפי מטה). שימו לב- ללא שחרור הפקק לא ניתן יהיה להזריק את החומר למטופל.
שלב ב: הזרקה
יש לאחוז את המזרק בצורת אגרוף ולהצמידו בתנופה לירך החיצונית עד להישמע “קליק”. הקליק מסמל את יציאת המזרק והתחלת הזרמת החומר.
יש להצמיד את המזרק למשך 10 שניות עד ליציאת כל החומר
שלב ג: הוצאת המזרק
לאחר 10 שניות הוצא את המזרק ושמור אותו לצורך הצגה לצוות הרפואי
שלב ד: עיסוי המקום
ניתן לעסות את המקום על מנת “לעזור” לחומר להיספג מהר יותר.
שלב ה: החייאת במידת הצורך
במידה והחולה לא נושם יש להתחיל בפעולות החייאה עד להגעת צוותי רפואה או לשיפור במצבו (חזר לנשום)
הערות נוספות:
- אין להזריק את התרופה ישירות לווריד או לשרירי העכוז
- יש לאחסן את התכשיר בטמפרטורת החדר וכן להרחיקו מחום, לחות ושמש
שימוש במזרק אפיפן
לסיכום…
בנקר מדיק אנו מקווים שהמודעות לנושא תגבר וכן העלאת תחושת המסוגלות לטיפול/הזרקה במקרים חמורים אלו.
בשנים האחרונות נחשפנו ללא מעט מקרים של מוות כתוצאה מאלרגיה חריפה (בת 26 שנפטרה לאחר שאכלה קינוח המכיל אגוזים, תיירת שנפטרה כתוצאה מאכילת טחינה ועוד) וע”פ אחת המשפחות “:חן לא מתה מאלרגיה לאגוזים, אלא מחוזר מודעות”.